״אני אוהבת ששמים לב אלי. אני אוהבת את זה שבכל קבוצה תמיד זוכרים את השם שלי לפני כולם. אני אוהבת את זה שכשאני מתחילה לדבר כולם מקשיבים. אני אוהבת שמסתכלים עלי, אני אפילו אוהבת את זה שבנות מתלבשות כמוני או קונות את הדברים שאני קונה מיד אחרי, אפילו שאני מתלוננת שכולן מחקות אותי. אבל ברגע הזה, במעגל בנות, הרגשתי כאילו מאשימים אותי שאני קיימת. ובפעם הראשונה בחיים ממש התפללתי להרגיש איך זה יהיה שישימו לב אלי פחות.

אני תמיד מתערבת כשעושים משהו לא צודק, למה אף אחת חוץ ממני לא רואה שאני מואשמת  במשהו שאני לא עשיתי? שוב דמיינתי את הדבורים הפועלות שלא יודעות מה לעשות בלי המלכה שלהן, מתפזרות לכל עבר, בלי מטרה.״